אני אוהבת לחשוב על תרפיה כעל הזדמנות בלהתאמן להיות עצמך. אני חושבת שדיכאון וחרדה הם ביטוי למרחק בו נמצאים ביחס לאני האמיתי שלנו. החיים מציעים כל מיני מבחנים ואתגרים המטלטלים אותנו אנה ואנה, חובטים, פוצעים ומסיחים אותנו. הישארות בנתיב הנכון דורשת אומץ, תמיכה ונחישות רבים. חזרה למי שאנחנו זה דבר שנוכח ומציק כל הזמן – לילדים ולמבוגרים כאחד. אני אומרת שהחיים הם הרפתקה וכך גם תרפיה כי אנחנו תמיד, תמיד, בוחרים איזה נתיב לקחת ומי אנחנו רוצים להיות בכל רגע ובכל צמת. בכך טמונות הרפתקאות רבות. החיים מציעים הרפתקאות הרודפות זו את זו. חלקן מושכות, חלקן בלתי רצויות. הם לא תמיד מציעים את התמיכה וההכוונה שאנו זקוקים להן על מנת להיות העצמי הטוב שלנו, או על מנת לראות באתגר הרפתקה. אני אוהבת לחשוב על תרפיה כסוג של הזדמנות חבויה ובטוחה לחוות דרכים חווייתיות ויצירתיות לחזרה לנתיב האמיתי שלנו, והזדמנות להתאמן על להישאר שם

​

התהליכים הטיפוליים שאני מציעה נאמנים לטבע שלי כעובדת סוציאלית וממוקדים על ההיכרות עימך בהקשר של חייך וחוזקותייך, וחקירת דרכים לאיזון ומציאת דרכים להשיג מחדש שלווה פנימית. הקשיים והאבחנות שלכם רצויים כאן. הם חשובים וישולבו בעבודתנו. זו לא הדרך בה אני מגדירה את התהליך שאני מציעה. אנו ניעזר במרחב היצירתי, בעלי החיים, ביטויים אומנותיים, הטבע ופעילויות שאתם אוהבים כדרכים טיפוליות על מנת להגיע למשאבים הפנימיים שיש לכם. נצוות אותם עם הכאבים והמאבקים אותם אתם חווים, ובכך נוכל לשחרר אותם ולהתחזק. כך שתוכלו לחיות את חייכם כפי שרק אתם יכולים – או מייחלים שאתם או יקיריכם ייחיו אותם

טראומה וקשיי החיים משפיעים על כולנו. טראומה יכולה להמם אותנו, להצר את צעדינו ולצמצם את עולמנו

!אל תתנו לחיים להצר את הנתיב שלכם

​

,שלכם

סוזן